חֲדָשׁוֹת

פסטיבל האביב, הידוע בכינויו "ראש השנה הסיני", הוא היום הראשון של החודש הירחי הראשון. פסטיבל האביב הוא הפסטיבל המסורתי החגיגי והתוסס ביותר בקרב העם הסיני, וגם פסטיבל מסורתי חשוב עבור סינים שמעבר לים. האם אתם מכירים את מקורו וסיפורי האגדה של פסטיבל האביב?

פסטיבל האביב, המכונה גם ראש השנה הסיני, הוא תחילתו של לוח השנה הירחי. זהו הפסטיבל המסורתי העתיק הגדול, התוסס והחשוב ביותר בסין, והוא גם פסטיבל ייחודי עבור העם הסיני. זהו הביטוי המרוכז ביותר של הציוויליזציה הסינית. מאז שושלת האן המערבית, מנהגי פסטיבל האביב נמשכים עד היום. פסטיבל האביב מתייחס בדרך כלל לערב השנה החדשה וליום הראשון של החודש הירחי הראשון. אך בתרבות העממית, פסטיבל האביב המסורתי מתייחס לתקופה שבין היום השמיני של החודש הירחי השנים עשר ועד היום השנים עשר או עשרים וארבע של החודש הירחי השנים עשר ועד היום החמישה עשר של החודש הירחי הראשון, כאשר ערב השנה החדשה והיום הראשון של החודש הירחי הראשון הם שיאו. חגיגת פסטיבל זה יצרה כמה מנהגים והרגלים קבועים יחסית במשך אלפי שנות התפתחות היסטורית, שרבים מהם עדיין מועברים עד היום. במהלך חג השנה הסינית החדשה המסורתית, בני ההאן ורוב המיעוטים האתניים בסין מקיימים פעילויות חגיגיות שונות, שרובן מתמקדות בסגידה לאלים ובודהות, מתן כבוד לאבות הקדמונים, הריסת הישן ושיפוץ החדש, קבלת פנים ליובלים וברכות, ותפילה לשנה פורייה. הפעילויות מגוונות ובעלות מאפיינים אתניים חזקים. ב-20 במאי 2006, מנהגי פסטיבל האביב העממיים אושרו על ידי מועצת המדינה להיכלל ברשימת המורשת התרבותית הלאומית הבלתי מוחשית הראשונה.

יש אגדה על מקורו של פסטיבל האביב. בסין העתיקה, הייתה מפלצת בשם "ניאן", שהייתה בעלת מחושים ארוכים והייתה אכזרית ביותר. ניאן חיה עמוק בקרקעית הים במשך שנים, ועולה לחוף רק בערב ראש השנה, בולעת בעלי חיים וגורמת נזק לחיי אדם. לכן, בערב ראש השנה, אנשים מכפרים וכפרים עוזרים לקשישים ולילדים לברוח להרים העמוקים כדי להימנע מפגיעת החיה "ניאן". בערב ראש השנה אחד, הגיע קבצן קשיש מחוץ לכפר. אנשי הכפר מיהרו ונלחצו, ורק אישה זקנה במזרח הכפר נתנה לזקן אוכל ודחקה בו לעלות להר כדי להימנע מחיית "ניאן". הזקן ליטף את זקנו וחייך ואמר, "אם סבתי תרשה לי להישאר בבית כל הלילה, אגרש את החיה" של "ניאן". הגברת הזקנה המשיכה לשכנע, התחננה בפני הזקן לחייך אך שתקה. באמצע הלילה, החיה "ניאן" פרצה לכפר. התברר שהאווירה בכפר שונה משנים קודמות: בקצה המזרחי של הכפר, היה בית של חמותי, הדלת הייתה מודבקת בנייר אדום גדול, והבית היה מואר באור בהיר בנרות. החיה של ניאן רעדה כולה ופלטת צעקה מוזרה. כשהתקרב לדלת, נשמע פתאום קול פיצוץ בחצר, ו"ניאן" רעד כולה ולא העז להתקדם עוד. במקור, "ניאן" פחדה מאוד מאדום, להבות ופיצוצים. ברגע זה, דלת חמותי נפתחה לרווחה וראיתי זקן בגלימה אדומה צוחק בקול רם בחצר. ניאן הייתה המומה וברחה במבוכה. למחרת היה היום הראשון של החודש הירחי הראשון, והאנשים שמצאו מקלט הופתעו מאוד לראות שהכפר בטוח ושלם. ברגע זה, אשתי הבינה לפתע וסיפרה במהירות לתושבי הכפר על ההבטחה להתחנן לזקן. העניין התפשט במהירות בכפרים הסמוכים, וכל האנשים ידעו את הדרך לגרש את החיה של ניאן. מאז ואילך, בכל ערב ראש השנה, כל משפחה מדביקה זיקוקים אדומים; כל בית מואר בנרות, שומרים על הלילה ומחכים לשנה החדשה. מוקדם בבוקר של היום הראשון בחטיבת הביניים, אני עדיין צריך לצאת לטיול משפחתי וחברים כדי להגיד שלום. מנהג זה מתפשט יותר ויותר, והופך לפסטיבל המסורתי החגיגי ביותר בקרב העם הסיני.